🇮🇱 Hebrew · A1–B1 · Chapter 29 of 36
פרק 29: הכעס
Jonah — tap any word for its meaning and transliteration, or tap a sentence to see it in English.
פרק 29: הכעס
אנשי נינוה חזרו מהדרך הרעה שלהם. אלוהים ראה את זה, וסלח לעיר הגדולה. אלוהים לא הרס את נינוה העיר הגדולה. נינוה חיה, כמו לפני הקריאה של יונה.
ברחובות נינוה אנשים חגגו. הילדים שיחקו בשערים, כמו תמיד. העיר הייתה שקטה ובטוחה. אבל יונה לא ראה בזה שום דבר טוב.
יונה ישב לבד על הגבעה, ממזרח לעיר. הוא ראה את העיר הגדולה. הוא לא רצה את השקט הזה.
יונה זכר את הסוד הגדול שלו. הוא תמיד ידע: אלוהים רחום, ואלוהים סולח. לכן הוא ברח לתרשיש, לפני הרבה זמן.
הוא זכר את הקריאה שלו בשוק: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת." כל מילה הייתה נכונה, אבל שום דבר לא קרה. עכשיו הוא ראה: הכול קרה כמו שהוא פחד.
יונה קם, וצעק אל אלוהים בכעס גדול. הוא קרא: "אלוהים, זה בדיוק למה ברחתי!"
"ידעתי שאתה אלוהים חנון ורחום." "ידעתי שאתה מלא חסד, וסולח לרעה." "אתה לא כועס מהר, אלוהים." "ועכשיו, קח את חיי." "כי טוב מותי מחיי."
המילים האלה יצאו כמו אש. יונה שתק אחרי המילים האלה. הרוח נשבה על הגבעה, אבל יונה לא זז.
הוא חיכה, בלי לדעת למה. השמש ירדה, אבל הכעס שלו לא ירד. יונה חיכה לתשובה, בשקט הגדול של הלילה.